פסק-דין בתיק ת"ג 11965-07-12

1.      לפני בקשה לתיקון גיל בהתאם לחוק קביעת הגיל, תשכ"ד-1963 (להלן: " החוק").

2.      שנת לידתה של המבקשת, כפי שמופיע במרשם, הינה 1965 (כלומר שהיא בת 48 כיום) אך המבקשת טוענת כי נולדה בשנת 1955 (משמע, שהיא בת 58 כיום).

3.      המבקשת תמכה את הבקשה בתצהירה, בתצהיר של אביה, מר וורקו מקטה (להלן: " האב") ובתצהיר של בעלה, מר סימאצ'ו דרבה (להלן: " הבעל"). המצהירים נחקרו והצדדים סיכמו את טענותיהם. לאחר שקילת טענות הצדדים ובחינת התשתית העובדתית, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

4.      כידוע, על המבקש לתקן את גילו להוכיח שניים: האחד, כי תאריך הלידה המופיע ברישומי משרד הפנים שגוי; והשני, מהו תאריך הלידה הנכון - ראה ע"א 176/70 קעשה נ' מ"י, פ"ד טו 1933, ע"א 363/61 נחמן נ' מ"י, פ"ד טו 2208 וע"א 171/60 סולטנה נ' היועמ"ש, פ"ד יד 2177. בנסיבות דנן יש לקבוע שהמבקשת לא עמדה בשני הנטלים המפורטים לעיל.

5.      ראשית, יש לראות כי הטענה היחידה של המבקשת אשר תומכת באפשרות שאכן נפל פגם ברישום הינה טענת המבקשת והבעל, לפיה הבת הבכורה שלהם (תקואדה) הינה בת 43. שניהם טוענים, ובצדק, שלא יתכן שהמבקשת בת 48 ויש לה ילדה בת 43. אני מסכימה כמובן שנתון זה, ככל שהוא מדוייק, מעורר קושי - אלא שלא הוכח באמצעות מסמכים שאכן קיימת בת שמלאו לה 43. בהקשר זה אעיר כי בתחקיר העליה משנת 2000 מצוין כי הבת הבכורה, תקואדה, הינה בת 20 בלבד. המשמעות הינה שאותה בת הינה בת 33 בלבד היום ולא בת 43 כפי שטוענת המבקשת. לכן, הקושי האמור אינו בהכרח קיים. מעבר לכך, אף אם הבת הבכורה מבוגרת משמעותית, אין בכך כדי לתמוך בטענת המבקשת לגבי שנת הלידה המבוקשת. משמע, שיתכן וקיומה של בת כה מבוגרת מחייבת את המסקנה שנפלה טעות במרשם - אך אין בנתון זה כדי ללמדנו ששנת הלידה ה"נכונה" הינה דווקא 1955.

6.      שנית, עדותה של המבקשת היתה בעייתית ובמיוחד אציין כי היא לא זכרה שנערכו לה תחקירי עליה, למרות שנערכו שלושה שכאלו - ובשלושתם היא מסרה את הגיל שלה כך שהוא תואם את השנה 1965.

7.      שלישית, המבקשת העידה כי היא רוצה לשנות את שנת הלידה כי יש לה עוד אח שרשום באותה שנה - אך אף טענה זו לא הוכחה, ואף אם יש אח נוסף שרשום שנולד בשנת 1965 - הדבר לא יכול ללמד על כך שהיא נולדה דווקא בשנת 1955.

8.      רביעית, יש לראות כי הבעל העיד שהוא אינו יודע מתי המבקשת נולדה וכי השניים התחתנו כשהם היו קטנים, כשהוא היה בן 18. הבעל אמנם טען אף הוא כי לשני בני הזוג בת בכורה בת 43 (נתון התומך בגרסת המבקשת) אך לאחר מכן העיד כי הוא מבוגר מהמבקשת ב-15 שנים. הבעל בן 61, יליד 1952, ואם הוא מבוגר מהמבקשת ב-15 שנים, המשמעות הינה שהיא אמורה להיות בת 46 - כלומר, שהיא עוד יותר צעירה ממה שמופיע במרשם. במצב דברים זה, העדות של הבעל אינה תומכת בבקשה אלא ההיפך. בנוסף, יש לראות שבתחקיר משנת 2006 טענו המבקשת והבעל שהם נישאו בשנת 1983. נתון זה אינו עולה בקנה אחד עם טענת הבעל לפיה הוא נישא למבקשת בהיותו בן 18 (כיון שאם הוא נולד בשנת 1952 והתחתן בשנת 1983 - הוא היה בן 31 במועד הנישואין ולא בן 18).

9.      חמישית, עדותו של האב אינה יכולה אף היא לסייע בידי המבקשת ברמה הנדרשת שכן מצד אחד הוא טען שהוא בן 79 וכי הוא היה בן 21 כשהמבקשת נולדה (משמע שהיא בת 58 כפי שהיא טוענת), אך מצד שני הוא טען, וחזר וטען, שהוא אינו יודע מתי נולדה.

10.  ששית, יש לראות כי למבקשת ולבעל בוצעו שלושה תחקירי עליה שונים, והבעל אישר שהם נערכו בשפה האמהרית - בשנת 2000, בשנת 2006 ובשנת 2007. הנתונים המופיעים במרשם סומכים על אותם תחקירים ולא מצאתי שיש מקום שלא ליתן לתחקירים את המשקל הראוי.

11.  אשר על כן, מסקנתי היא כי לא הובאו בפני ביהמ"ש ראיות אשר ישכנעו את ביהמ"ש ברמה הנדרשת ליתן את הסעד המבוקש.

12.  בנסיבות אלו הבקשה נדחית, אם כי ללא צו להוצאות.

ניתן היום,  ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: